ראוי להדגיש כי אין לראות בדברים אלו משום המלצה מכל סוג שהיא.
רבים טוענים כי לא שווה לגשת לפסיכומטרי בצבא או בתיכון, למרות המחיר האטרקטיבי, בגלל חוסר זמן. מאחר והבחינה הפסיכומטרית לא משקפת אינטילגנציה / IQ / חוכמה / יכולת - אלא מהוה מדד ישיר ליכולת הנבחן להשקיע בלימודים, לתרגל ולשנן - הרי שההכנה לפסיכומטרי דורשת בעיקר המון המון זמן פנוי לתרגול ושינון של החומר. תלמידי התיכון והחיילים נמצאים בתקופות זמן ובמסגרות תובעניות ומלחיצות, שלא מותירות בידיהם את הזמן הנחוץ ונמנעת מהם כמות התרגול הנדרשת כדי להצליח בפסיכומטרי.
יש הטוענים שהקורסים המוצעים לתלמידי תיכון וגם לחיילים, במחירים מוזלים, הם מיותרים וגורמים לבזבוז של זמן וכסף. רבים סבורים כי הרמה בקורסים המסובסדים נמוכה יותר, המדריכים פחות טובים והחומר המועבר בהם מצומצם ופחות מקיף. מעבר לכך, הקורסים קצרים יותר, כמות המפגשים קטנה יותר ולכן יש פחות למידה ושינון. כמובן שיש רבים החולקים על טענה זו, אך מאמינים שלמרות שהקורסים המוצעים במסגרות אלה לא רעים כלל, הם עדיין מהוים בזבוז של זמן וכסף ממגוון סיבות, וכראיה לכך העובדה שרוב מוחץ של תלמידי התיכון והחיילים הנבחנים לא מרוצים מהציון הפסיכומטרי שלהם ונגשים פעם נוספת לאחר שנטלו חלק בקורס פסיכומטרי נוסף "במסגרת רגילה". אנחנו סבורים שהקורס הפסיכומטרי במסגרת התיכון / הצבא הוא קורס איכותי שלרוב איננו שונה מהקורס הרגיל, אולם אנחנו ממליצים לבדוק לפני שנרשמים לקורס מה בדיוק הוא מציע וכמה שעות לימוד הוא כולל. מרבית קורסי ההכנה לבחינה הפסיכומטרית בצבא ובתיכון מלמדים את אותו חומר לימוד בסיסי, ולעיתים אף את אותם מערכי שיעור ואותן השאלות, אולם, לעיתים, ישנם הבדלים בין קורס רגיל לקורס במסגרות הנ"ל - בקורס פסיכומטרי במסגרת הצבא מספר שעות הלימוד הוא כמחצית מהכמות בקורס רגיל (ישנם חריגים) וכן, לעיתים, הקורס כולל רק שליש מחומרי התרגול המוצעים בקורס רגיל- פחות ספרים, פחות מבחני סימולציה ובקיצור, פחות תרגילים בכל נושא. יודגש כי גם כשמדובר בקורסים עם פחות חומר לימוד ופחות תרגול כאמור, אין להסיק מיידית שלא שווה לעשות את הקורס במסגרות הנ"ל. בעיני רבים, ההבדלים בין הקורסים, כפי שתוארו לעיל, הם מינוריים ולא משמעותיים ויש שיקולים אחרים הרבה יותר חשובים שיש לקחת בחשבון.
יש הטוענים כי לא שווה לבזבז את תקופת התיכון או הצבא על הכנה למבחן הפסיכומטרי הרחוק. החיילים ותלמידי התיכון מצויים בגיל הנעורים היפה והמשוחרר והם צריכים ליהנות ולבלות ולנצל את הזמן היטב. עבור תלמידי התיכון, הקיץ בין י"א לי"ב הוא הקיץ האחרון שלפני הגיוס לצבא. יש הטוענים כי זהו הקיץ היפה בחיים... כל החבר'ה מבלים ומטיילים לפני הלחץ הגדול של י"ב, לפני הבגרויות, ההכנות למסיבת הסיום, הפרידה מהחברים והמורים ולפני הגיוס לצה"ל. לימודי התואר הראשון, בשלב זה, עדיין נמצאים בעתיד הרחוק (אלא אם כן מדובר בתלמידים המעונינים ללמוד בעתודה) וצריך לנצל את הזמן לבילוי לפני קשיי העתיד ולמצות את הרגע ולא לבזבז את הזמן על לימודים (תכל'ס, זה ממש סיוט שביום שישי בבוקר, אחרי הבילוי של יום חמישי, צריך להתעורר מוקדם וללכת ללמוד פסיכומטרי, במקום לישון עד מאוחר). גם החיילים, שבקושי מוצאים זמן לעצמם, צריכים לנצל את זמנם הפנוי ואת החופשות לבילוי עם החברים, החברה, המשפחה ולא ללמוד לפסיכומטרי. תקופת השירות הצבאי כרוכה, עבור רוב החיילים בקשיים ונדרשת מהם התמודדות עם לחצים רבים. ההתכוננות לפסיכומטרי מהווה לחץ מיותר נוסף שעדיף לדחותו לאחר השחרור מצה"ל, כשהנבחן מכוון מטרה, מרוכז בלמידה אינטנסיבית וממוקדת לפסיכומטרי ויש לו את הזמן והשקט הנפשי להתכונן לבחינה כראוי.
טיעון נוסף המציג את גילאי התיכוניסטים והחיילים כגיל בעייתי להבחן בו בבחינה הפסיכומטרית הוא טיעון הפוך מקודמו. רבים טוענים כי דווקא בשל הקשיים המלווים את גיל ההתבגרות המבלבל והעמוס מבחינה נפשית, המשברים והלחצים בתקופת סיום התיכון או השירות בצה"ל ולא בשל יופיו של גיל זה, לא כדאי להבחן בבחינה הפסיכומטרית המכרעת בתיכון / בצבא. רוב התיכוניסטים והחיילים מצויים בתקופה מבולבלת ועמוסה מבחינה נפשית ורגשית, הלחצים עליהם רבים והשינויים בחייהם מרחיקי לכת ולכן לא כדאי להוסיף על העומס, המתח והלחץ הללו, גם את הלחץ הכרוך בפסיכומטרי. בנוסף לכך, בעיקר כשמדובר בתלמידי תיכון, התחרותיות בין התלמידים המובילים בכיתה היא רבה וסביר שתיוצר גם בין משתתפי הקורס הפסיכומטרי, מה שיגדיל את הלחץ הכרוך בבחינה ויקשה על התלמידים עוד יותר את ההתמודדות עמה.
רבים טוענים שלא מומלץ לעשות פסיכומטרי בתיכון משום שזה לא הגיל המתאים להתמודד עם בחינה מורכבת, קשה, רבת חשיבות ומכריעה כל כך. בגיל הנעורים תלמידי התיכון לא מפנימים את המשמעות של המבחן הפסיכומטרי ולא מבינים כמה הוא קשה, כמה עבודה יש להשקיע לקראתו, כמה הוא מכריע גורלות ועד כמה יש בו כדי להשפיע על עתידם. כל העניין של לימודי תואר ראשון וקריירה רחוק מהם כל כך והם עדיין לא בטוחים מה הם רוצים לעשות ומהן שאיפותיהם. לפיכך, המוטיבציה שלהם ירודה והרצון להשקיע ולהתכונן לבחינה הפסיכומטרית נמוך.
ההכנה לבחינה הפסיכומטרית קשה ומפרכת. כדי למצות היטב את יתרונות הקורס הפסיכומטרי וכדי למצות את היכולות האישיות, תלמידי הקורס צריכים להיות רציניים, ממושמעים, בעלי מוטיבציה גבוהה ונכונות "לחרוש" ולהצליח. הקורסים הפסיכומטריים המוצעים לתלמידי תיכון מתקיימים בביה"ס התיכון בו לומדים התלמידים ובדרך כלל באים ללמוד בקורס "כל החבר'ה". תנסו לחשוב על "ערימה" של נערים ונערות בגיל ההתבגרות, בחופש הגדול, מתכנסים ללמוד לפסיכומטרי מחוץ למסגרת השעות הרגילה, עם מורה צעיר ועם דרישות תובעניות. לרבים ברור שמלבד כמה יחידי סגולה, רוב תלמידי הקורס לא יצליחו להתרכז בקורס ולא יצליחו לעמוד בדרישות הקורס. חומר הלימוד לא קל, קצב הלימוד מהיר והקורס בכללותו מאד אינטנסיבי ודורש ריכוז גבוה והקשבה למשך שעות רבות. רוב התלמידים לא עומדים בפיתוי, וממילא לא מסוגלים לשמור על הריכוז וההקשבה הנדרשים, ולכן הם מתקשים להדביק את קצב הלימוד בקורס ולא נוטלים בו חלק, ולעיתים אף מפריעים לחבריהם שכן מתייחסים לקורס וללמידה ברצינות הראויה. חלק אחר (לא גדול) נרשם לקורס בגלל לחץ ההורים ולכן מזלזל בקורס, במדריכים ובחבריו לכיתה ומפריע לכולם. הרבה תלמידי תיכון מתארים את הקורס כחוויה כיפית (?!), כמפגש עם החבר'ה (?!) שחייבים ללכת אליו כי ההורים שילמו, שהולכים אליו כי אין מה להפסיד וכי למה לא לנסות... וכך, במהרה, הופך הקורס, כעגת התיכוניסטים, ל"שכונה" ויוצא שהתלמידים מבזבזים זמן והוריהם מבזבזים כסף.
תלמידי התיכון רגילים להבחן בבחינות בגרות שרמת הקושי בהן ודרישות ההכנה אליהן הרבה יותר נמוכות ונדרשים לקראתן הרבה פחות תרגול ומוטיבציה, מאשר בבחינה הפסיכומטרית. תלמידי התיכון המורגלים להתכונן לבחינות המתכונת והבגרויות לא משכילים להבין את דרגות הקושי בבחינה ולכן לא ממצים את יכולותיהם ולא מתכוננים אליה כראוי.
הביקוש לקורסים הפסיכומטריים בצבא ובתיכון הוא נמוך. העובדה שלא רבים משתלבים בקורסים אלה ומעדיפים להבחן אחרי השחרור מצה"ל, מעידה על כך שרוב האנשים מבינים ומסכימים שעדיף להשתתף בקורס הכנה לפסיכומטרי אחרי צבא ולא לפני כן (ואין זה משנה שהוא עולה חמישית מהמחיר). כמובן שניתן לדחות טיעון זה בטיעונים אחרים כגון הטיעון לפיו לא תמיד הרוב בוחר לעשות את הדבר הנכון ומעבר לכך, לא לרבים יש את האפשרות, הזמן, הרצון ו/או היכולת להשתתף בקורס פסיכומטרי במקביל ללימודים בתיכון או לשירות בצבא (כך, למשל, האפשרות לעשות קורס פסיכומטרי בצבא לא מתאימה לחיילים בקרבי, או לכאלה שהשירות הצבאי שלהם אינטנסיבי).
מי שבוחר לעשות קורס הכנה לפסיכומטרי לאחר השחרור מצה"ל בוחר לעשות זאת מכל הסיבות הנכונות. לרוב, בשלב זה, מדובר באדם רציני ובוגר, שניצב על סיפם של חייו העצמאיים ועליו לקבל החלטות חשובות לעתיד בזכות עצמו ללא כל מסגרת שתנחה את צעדיו הבאים. החייל המשוחרר בוגר מספיק ומוכן נפשית להתמודד עם ההכנה לבחינה הפסיכומטרית על כל המשתמע ממנה. הוא מבין את החשיבות המכרעת של הבחינה הפסיכומטרית, הוא מודע למשקל הרב שמייחסים לה, הוא מודע לדרגות הקושי שלה, הוא מודע לתרגול וההשקעה הנדרשים לקראתה, הוא מגיע לקורס ממוקד ומוכוון מטרה, חדור אמביציה ושואף להצליח. הוא משכיל להבין שהפסיכומטרי הוא כלי שילווה אותו ויכריע רבים מכיווני חייו ולכן הוא יעשה את כל העולה בידיו להשקיע בקורס, למצות אותו, לנצל היטב את הכסף שהשקיע בו ולמנף את עצמו להצלחה בבחינה. רוב המשתתפים בקורס ההכנה לבחינה הפסיכומטרית במתכונתו "השגרתית" (לא בתיכון או בצבא) הם בוגרים בגילם ולכן פחות לחוצים מהבחינה. כמו כן, רובם סיימו את לימודי התיכון זמן רב לפני שהתחילו את לימודי הקורס ולכן הם משוחררים משיטות הלמידה שהונהגו בתיכון ואשר בהן שבויים הנבחנים התיכוניסטיים והחיילים. התחרותיות בקורס פסיכומטרי "שגרתי" הרבה יותר נמוכה ולרוב, התלמידים בקורס הרבה יותר רציניים ומפוקסים ונמנעים מהסחות דעת וחברותא שפוגעת במהלך השיעורים התקין.
תיכוניסטים וחיילים נמצאים בשלב בחיים בו אינם יודעים מה הם בדיוק רוצים ללמוד. החוויות הרבות בשנות התיכון והצבא מעצבים את אישיות האדם וברור לכל ששאיפותיו של תיכוניסט או חייל ישתנו לאחר השחרור מצה"ל, עם חלוף הזמן. בשל האמור, יש סיכוי רב שבחינה פסיכומטרית בה נבחן החייל או התיכוניסט תהפוך להיות מיותרת. כך, למשל אם ייפתחו חוגים חדשים שמאפשרים קבלה ללימודים בתחום נחשק ללא ציון פסיכומטרי, אם תצוץ הזמנות עסקית או סיבה אישית אחרת שתוביל לדחיית הלימודים והציון הפסיכומטרי לא יהיה תקף בשל חלוף הזמן, אם הנבחן יחליט שהוא רוצה ללמוד בחו"ל לימודים אקדמיים שאינם דורשים פסיכומטרי כתנאי קבלה, או שהוא רוצה להשתלב בארץ במוסד או פקולטה שאינם דורשים ציון פסיכומטרי כתנאי סף ללימודי תואר ראשון, או שהוא יחליט שפשוט לא בא ללמוד עכשיו, וכן הלאה. לפיכך, לא כדאי לעשות פסיכומטרי בשלב בו ספק אם הציון הפסיכומטרי יידרש בעתיד וכל עוד קיימת אפשרות סבירה שהאדם יוכל להתקדם במסלול החיים הרצוי לו ולהגשים את שאיפותיו מבלי בכלל להיחשף לבחינה הפסיכומטרית.
