הכנה לבחינת יעל-נט

בחינת יעלנט היא הגרסה הממוחשבת של מה שנקרא בעבר "בחינת יע"ל". ההבדל בין יע"ל ליעלנט הוא שיעלנט היא בחינה ממוחשבת (פרט לכתיבת החיבור), בעוד בחינת היע"ל הייתה מתקיימת בכתב. כיום כבר לא ניתן לגשת לבחינת יע"ל, אלא רק לבחינת יעלנט.

משך הלמידה משתנה מאדם לאדם והוא תלוי ברמת השליטה שלכם בעברית. באופן עקרוני מומלץ ללמוד כחודש, אך חשוב שתתאימו את משך הלמידה לרמתכם ולזמן הפנוי שאתם יכולים להקדיש לטובת הלמידה למבחן בכל יום.

במבחן יעלנט אפשר להשתמש בעפרונות רגילים, עפרונות מכניים (עט עפרון), מחק, מחדד וסטופר לא מצפצף. אין להכניס לחדר הבחינה טלפון נייד, סטופר או שעון מצפצף, שעון חכם, נגן מוזיקה או כל חפץ אחר שעלול להפריע לשאר הנבחנים. בכל מקרה אין להיעזר בשום חומר עזר: לא מילון, לא מילונית ולא דפי טיוטה, ולכן אל תביאו אותם לבחינה.

יש לסמן את התשובה הרצויה המופיעה על גבי המסך ולאחר מכן להקיש Enter. שימו לב שלא ניתן לחזור אחורה לשאלות קודמות ולכן עברו לשאלות הבאות רק כשאתם בטוחים בתשובותיכם.

במבחן תתבקשו לכתוב חיבור, אך הוא לא כמו החיבור שבפסיכומטרי. לפרק החיבור במבחן יעלנט מוקצות 15 דקות שבמהלכן הנבחן יתבקש לכתוב חיבור קצר בן כ-12-15 שורות, על נושא שאותו יקבל במועד הבחינה.

ציוני בחינת יעלנט נעים בין 50 ל-150 נקודות. הציונים מדווחים למוסד הלימודים בו התקיימה הבחינה לאחר כשבועיים מיום הבחינה, וכל מוסד לימודים מתחשב בציון לפי שיקוליו.

בכל אחד מהמשפטים הבאים חסרה מילה או יותר. עליכם לבחור מתוך ארבע התשובות המוצעות את התשובה שתשלים את המשפט באופן הטוב ביותר. איך נדע איזו מהמילים בתשובות היא המתאימה ביותר? המילה החסרה יכולה להיות כל אחד מחלקי הדיבר: שם עצם, פועל, שם פועל, שם פעולה, שם תואר או תואר הפועל. נזכור שעלינו להקפיד על התאמה בין חלקי המשפט במין, במספר, בגוף ובזמן.


אני מאמינה שמירב לא _______, מכיוון שהיא יצאה בזמן מהעבודה.
(1) יאחר
(2) תאחר
(3) תאחרי
(4) מאחרת

פתרון:
גם כאן המילה החסרה היא פועל. מירב היא נקבה ולכן תשובה (1), בה מופיע פועל בזכר, נפסלת. זוהי אי-התאמה במין. מאחר שבמשפט מדברים על מירב, שאינה נוכחת, נחפש פועל בגוף נסתרת. "תאחרי" בתשובה (3) הוא פועל בגוף נוכחת – את תאחרי. לכן התשובה נפסלת. זוהי התאמה בגוף. יש להתאים את הפועל גם בזמן. הדוברת אומרת שהיא מאמינה שמשהו לא יקרה או לא קרה. כלומר, הפועל צריך להופיע בזמן עתיד או עבר. תשובה (4), בה מופיע פועל בהווה, נפסלת. זוהי אי התאמה בזמן. המילה "תאחר" משמשת כפועל ממין נקבה, בגוף שלישי (נסתרת), בזמן עתיד ולכן זו התשובה הנכונה.
התשובה הנכונה היא (2).

מה קורה במקרה בו יותר מפועל אחד בתשובות מתאים בכל ארבעת הפרמטרים האלה?

מרשל מקלוהן _______ את המונח "כפר גלובלי" בספרו "הגלקסיה של גוטנברג" בשנת 1959.
(1) טבע
(2) שָֹם
(3) רשם
(4) קרא

בכל התשובות מופיעים פעלים שמתאימים ל"מרשל מקלוהן" במין (זכר), במספר (יחיד) ובגוף (נסתר) וכן מתאימים לזמן (עבר – שנת 1959). מה שמבדיל בין התשובות הוא כמובן המשמעות שלהן. במקרה זה יש להכיר את הביטוי "טבע את המונח", שמשמעו המציא את המונח. המקור הוא במילה "מטבע" – כפי שמטביעים (יוצרים) מטבע חדש, כך "טובעים" ביטוי חדש. גם מי שלא מכיר את הביטוי, יכול להיעזר בפסילה של תשובות שלא מתאימות תחבירית למשפט. כך למשל, לא נפוץ לומר בעברית "קרא את המונח". בנוסף, ניתן לפסול תשובות שאינן הגיוניות מבחינת תוכנן. למשל, לא כל כך סביר שמקלוהן קרא מונח בספר שהוא עצמו כתב. כמו כן, לא נהוג "לָשִֹים" מילים. בצורה כזו, ניתן לפסול שתי תשובות, גם אם לא מכירים את הביטוי "טבע את המונח".
התשובה הנכונה היא (1).

בכל שאלה נתון משפט, עליכם לבחור מתוך ארבע התשובות המוצעות, את התשובה שתוכנה הוא הדומה ביותר למשפט הנתון, ולסמן את מספרה במקום המתאים בגיליון התשובות.

הידע הנדרש לצורך מענה על שאלות אלו זהה לידע הנדרש לצורך מענה על שאלות השלמות משפטים, אולם כאן אנחנו עוברים מרמת המילה לרמת המשפט. למה הכוונה? בניגוד לשאלות השלמת משפטים, בשאלות ניסוח מחדש כל התשובות כתובות בעברית תקינה. כלומר, אין צורך ליצור התאמה בין חלקי המשפט. מנגד, נדרשת כאן הבנה תוכנית עמוקה יותר. ברוב המקרים ייעשה שימוש במילים היוצרות שפה עשירה ונדרש להבין את משמעותן והקשרן במשפט ולזהות בתשובות משפט השומר על המשמעות המקורית.

שאלה ראשונה לדוגמה:

הייתי קונה לחם, אלמלא מיהרתי הבוקר.

(1) קניתי לחם ולכן מיהרתי הבוקר.
(2) מיהרתי הבוקר לקנות לחם.
(3) אם לא הייתי ממהר הבוקר, הייתי קונה לחם.
(4) אילו הייתי ממהר הבוקר, לא הייתי קונה לחם.

המשפט מתבסס על המילה "אלמלא" שמשמעה "אם לא" והיא מציינת תנאי. אחריה מופיע התנאי שדווקא כן התקיים ומה שבא אחריו מציין מה היה קורה אם הוא לא היה מתקיים. במשפט שלנו – מיהרתי, אבל אם לא הייתי ממהר, הייתי קונה לחם. לכן תשובה 3 נכונה. תשובה (1) הופכת את משפט התנאי למשפט של סיבה ותוצאה וגם מבלבלת בין הסיבה לתוצאה ­­­– לפי המשפט המקורי דווקא לא קניתי לחם וזה קרה בגלל שמיהרתי, ולא להיפך. תשובה (2) מתעלמת ממילת הקישור והופכת את המשפט למשפט פשוט, ללא מילות קישור. בשאלת ניסוח מחדש עם מילת קישור, התשובה תכיל תמיד גם היא מילת קישור (לא בהכרח זהה לזו שבמשפט המקורי). תשובה (4) מפילה את מי שלא ממש מכיר את מילת הקישור "אלמלא" וממנה משתמע שדווקא לא מיהרתי הבוקר ושכן קניתי לחם, הפוך ממה שקרה לפי המשפט המקורי.
התשובה הנכונה היא (3).

שאלה שנייה לדוגמה:

רק היעדר רישיון נהיגה מונע ממני להיענות להצעת העבודה הזאת.

(1) אילו היה לי רישיון נהיגה הייתי מקבל את הצעת העבודה הזאת.
(2) בגלל שאין לי רישיון נהיגה, לא התקבלתי לעבודה הזאת.
(3) הרצון לקבל רישיון נהיגה מניע אותי להיענות להצעת העבודה הזאת.
(4) בזמן שאני נוהג, אני לא עונה למי שמתקשר אליי בנוגע לעבודה הזאת.

לפנינו משפט מקורי ו-4 אפשרויות לנסחו מחדש. למעשה, רק אחת התשובות באמת מנסחת מחדש את האמור במשפט המקורי. עלינו למצוא אותה. במשפט הזה מילות המפתח הן "היעדר", "מונע" ו"להיענות". "היעדר" = "חוסר". "מונע" = "אינו מאפשר". "להיענות" = "להסכים". משמעות המשפט המקורי, אם כך: המחסור ברישיון נהיגה הוא הדבר היחיד שאינו מאפשר לי להסכים להצעת העבודה. התשובה היחידה ששומרת על המשמעות הזו היא תשובה מספר (1). אם היעדר הרישיון הוא המכשול היחיד בדרך לקבלת הצעת העבודה, הרי שאילו היה לי רישיון, הייתי מקבל את ההצעה. תשובה (2) הופכת את הפעיל לסביל – על פי המשפט המקורי הדובר הוא שמסרב להצעת העבודה ואילו על פי תשובה זו, המעסיקים הם שהחליטו שלא לקבלו ("לא התקבלתי"). תשובה (3) מדברת על הרצון לקבל רישיון נהיגה, עליו כלל לא דובר במשפט המקורי. היא עושה שימוש במילה "מניע", הדומה בצליל למילה "מונע", אך כלל אינה דומה לה במשמעות ("מניע" = "גורם פנימי ממריץ"). תשובה (4) הופכת את "להיענות" ל"לענות" ושוב – מאבדת את משמעות המשפט המקורי.
התשובה הנכונה היא (1).

בחלק זה ארבעה סוגי שאלות עיקריים. אנו ממליצים לקרוא את ההסברים המלאים של התשובות וללמוד מהם עוד על זיהוי סוגי השאלות ומענה על כל אחד מסוגי השאלות.

סוגי השאלות:

א. הבנת השייכות מהקשר
למשל: "למי מתייחסת המילה 'שלו'?" כדי לענות על שאלות מסוג זה, יהיה עלינו לקרוא את המשפט במלואו ולעיתים גם את המשפט הקודם לו ולאתר את שם העצם המתאים, שיופיע לפני כינוי השייכות. לעיתים נאתר מספר שמות עצם ונצטרך להבין מההקשר איזה מהם הוא המתאים לכינוי השייכות.
דוגמה:
"בכי של תינוק נועד לענות על צורך אמתי שלו, ולכן כשהורה מתעלם ממנו הוא עלול לגרום לו נזק".
למי מתייחסת המילה "שלו"? במשפט זה שני שמות עצם – ההורה והתינוק. לפני המילה "שלו" מופיע רק התינוק ולכן ברור שהיא מתייחסת אליו. ניתן להציב את התשובה במקום המילה "שלו" ולבחון האם מתקבל משפט הגיוני – "בכי של תינוק נועד לענות על צורך אמתי של התינוק" – המשפט הגיוני. לעומת זאת, המשפט "בכי של תינוק נועד לענות על צורך אמתי של ההורה" אינו הגיוני.

ב. איתור שם העצם אליו מתייחס כינוי רומז
למשל: "המילה 'הוא' מתייחסת ל-"?
סוג זה של שאלות דומה מאוד לסוג הקודם, לכן נפעל באותו אופן: נקרא את המשפט מתחילתו ונחפש את שם העצם המתאים לכינוי הרומז. גם כאן ניתן לבדוק את התשובה על ידי הצבתה במקום הכינוי הרומז.
דוגמה:
נתייחס לאותו משפט:
"בכי של תינוק נועד לענות על צורך אמתי שלו, ולכן כשהורה מתעלם ממנו הוא עלול לגרום לו נזק".
למי מתייחסת המילה "הוא"? אם נקרא מתחילת המשפט נמצא שם גם את ההורה וגם את התינוק, אולם על פי ההקשר ניתן להבין ש"הוא" מתייחס להורה ("הוא עלול לגרום לו נזק" – ההורה לתינוק). ואכן, המשפט "... ולכן כשהורה מתעלם ממנו ההורה עלול לגרום לו נזק" הוא משפט הגיוני.

ג. אוצר מילים
למשל: "את המילה 'נוהרים' ניתן להחליף ב-"?
שאלות אוצר מילים דורשות כמובן היכרות עם אוצר מילים, אך גם הבנה מהקשר יכולה להועיל במקרה כזה, ולכן קריאה של הקטע כולו תסייע גם בשאלות אלו.
דוגמה:
במשפט: "רבים נוהרים למכירות סוף העונה בחנות, אבל אני לא ממהר לבזבז כסף", באיזו מילה נוכל להחליף את המילה 'נוהרים'? חלקו השני של המשפט מנוגד לחלקו הראשון ("אבל"), ובו כתוב שאני לא ממהר לבזבז כסף. ניתן להבין מההקשר שאנשים רבים כן ממהרים לבזבז כסף. מילה אפשרית כאן תהיה: "זורמים", "נמשכים", "רצים". תשובות שייפסלו: "ממעטים", "קונים", "עשירים", וכו'.

ד. הבנת הנקרא
למשל: "כיצד, על פי הקטע, יודע דוב הנמלים שהגיע הזמן לחפש מזון"?
שאלות אלו מצריכות על פי רוב הבנה של פיסקה שלמה או אפילו הבנה של הקטע כולו.
כלומר, גם בשאלות אלו דרושים אוצר מילים והבנת הבסיס של השפה.

קיימות מספר דרכים אפשריות לגשת לקטעי הבנת הנקרא במבחן, וכדאי לבחון את כולן, לבחור את הדרך המתאימה ביותר ולדבוק בה במהלך התרגול. תרגול חוזר של אחת מהדרכים הללו באופן עקבי יביא לתוצאות הטובות ביותר.

1. קריאת פיסקה בודדת ומענה על השאלות המתאימות.
לפי גישה זו, קוראים פיסקה בודדת בכל פעם. במהלך הקריאה יש לסמן מילים ומשפטים חשובים ולענות על השאלות המתאימות לפיסקה זו בלבד.
יתרונות: קל לזהות ולזכור פרטים, הקריאה הממוקדת מאפשרת לרדת לעומקם של דברים מבלי להתבלבל מעודף מידע.
חסרונות: קשה להבין את הגרעין הרעיוני של הקטע כולו ולתפוס את רוח הדברים.
למי מתאימה הגישה? לרובכם – נבחנים בעלי קצב קריאה בינוני. וגם לנבחנים המתקשים להתרכז דקות ארוכות, או כאלה שמרגישים שחסר להם זמן בפרק.

2. קריאת השאלות קודם לקריאת החלקים הרלוונטיים בקטע
לפי גישה זו, ראשית קוראים את השאלה ורק לאחר מכן מחפשים את הקטע הרלוונטי בטקסט עצמו.
יתרונות: קל יותר לזהות ולזכור פרטים, קריאה ממוקדת מאוד של הקטע מונעת בלבול מעודף מידע.
חסרונות: קשה יותר לענות על שאלות מסוג הבנת הנקרא ולזהות מסיחים, קל להתבלבל ולפספס את העיקר.
למי מתאימה הגישה? נבחנים בעלי קצב קריאה איטי, שאינם מצליחים להתמודד עם קריאה רציפה של קטע או של פיסקה שלמה ושסובלים ממחסור בזמן.

3. קריאת הקטע בשלמותו לפני פתרון השאלות
לפי גישה זו, קוראים את הטקסט כולו, תוך סימון מילות מפתח ומשפטים חשובים ולאחר מכן עונים על השאלות לפי סדר הופעתן. כאשר שאלה עוסקת בפיסקה או מילה מסוימת, קוראים שוב כמה משפטים מהאזור המתאים בקטע לצורך ריענון הזיכרון.
יתרונות: הכרת הגרעין הרעיוני של הקטע ורוח הדברים מקלה בזיהוי מסיחים ומקנה תחושת בטחון.
חסרונות: הגישה דורשת קצב קריאה מהיר. כמו כן, ייתכן שלא נזכור את כל המידע הדרוש עם סיום הקטע ונידרש לקריאה חוזרת של חלקים מתוכו.
למי מתאימה הגישה? נבחנים בעלי קצב קריאה מהיר יחסית ושליטה טובה בשפה.

למה חיבור?
מטרת הבחינה המוצהרת היא לבחון כישורים הנדרשים במוסדות להשכלה גבוהה. במהלך לימודיכם תידרשו לכתוב תרגילים, בחינות ועבודות בעברית. חלק זה של הבחינה בוחן את יכולותיכם להביע דעה, לפתח רעיון ולהתנסח בבהירות בכתב.

מה בודקים?
הכתיבה הנדרשת בבחינת יעלנט היא כתיבה עיונית, הנהוגה במוסדות להשכלה גבוהה. כתיבה עיונית משמשת לשם הצגת רעיונות ודיון בהם. רעיון עשוי להיות דעה, תפיסה, גישה או תיאור תופעה, והדיון כולל פירוט, הסבר וכן הבאת נימוקים משכנעים, הוכחות ומסקנות. חלקי החיבור צריכים להיות מקושרים זה לזה בדרך הגיונית, והיחס בין הטיעונים השונים צריך להיות ברור. הלשון צריכה להיות בהירה ככל האפשר.


דגשים לכתיבה נכונה

• הקטע שאתם נדרשים לכתוב בבחינה הוא קצר. הקפידו להימנע מלחזור על עצמכם. היו תמציתיים. למשל, במקום: "לדעתי אין להוריד את הגיל המותר לקבלת רישיון הנהיגה כי אני חושב שזה לא יהיה נכון מפני שנהגים צעירים הם חסרי אחריות ולכן יש להשאירו כפי שהוא עכשיו", יש לכתוב: "לדעתי לא יהיה נכון להוריד את הגיל המותר לקבלת רישיון נהיגה, בשל חוסר האחריות של נהגים צעירים".

• מילות הקישור מקשרות בין משפטים ויוצרות רצף וקישוריות ביניהם, ליצירת יחידה שלמה וברורה. בעמוד 5 תמצאו טבלה המרכזת את מילות הקישור לפי משפחות. חשוב להכיר מילים אלו.

• הקפידו על עברית תקינה והימנעו מסלנג או "שפת דיבור". אחלה, סבבה, טירוף, בא לי, מת עליו, סגור על זה וכו' – מחוץ לתחום.

• אל תשתמשו בביטויים המעידים על מעורבות רגשית שלכם. ניסוחים כמו "זה מאוד מפריע לי ש..." או "אני מאוד אוהבת את זה ש..." אינם מתאימים. מצד שני, מותר ואפילו מומלץ להשתמש בביטויים כמו "לדעתי", "להבנתי" ו"בעיניי" כשאתם אומרים משהו שהוא לא עובדה אלא הדעה שלכם.

חשוב לזכור: מאחר שמדובר במטלת כתיבה פתוחה, טבעי וברור שאין תשובה אחת נכונה. למעשה, כל כותב יכתוב קטע אחר לגמרי – בסגנון, בתוכן ובמבנה. רצוי להבין את מבנה התשובה, את התוכן שבה, את ההתייחסות של הפסקאות זו אל זו וכן הלאה, וליישם בקטע הבא שתכתבו.
כדאי לתכנן מראש כמה שורות (בערך) תקצו לכל פיסקה. יחד עם זאת, לעיתים תגלו לקראת סוף החיבור שמספר השורות מועט מדי או רב מדי. מאחר שבמרבית המקרים לא יהיה לכם זמן לכתוב את החיבור מחדש, נסו לעבות או לתמצת את פסקת הסיכום, בהתאם למספר השורות שכתבתם עד כה.

לפניכם דוגמה למטלת כתיבה. בפתרון כללנו את הלך המחשבה הרצוי בזמן הכתיבה.

דוגמה:
חבר כנסת גיבש הצעת חוק המטילה על ההורים את האחריות לעבֵרות שביצעו ילדיהם אשר טרם מלאו להם 18 שנים. לפי הצעת החוק הילדים יישפטו, ואם יימצאו אשמים, נוסף על העונש שיטיל בית המשפט על הילדים, יוטל גם על הוריהם קנס כספי.
מה דעתכם על החוק המוצע? נמקו את עמדתכם.
אורך החיבור הנדרש: 15-12 שורות.

הכנה לכתיבה – על מה אני רוצה לדבר? נקודות לדיון.

הערה: נדגים חיבור במבנה של בעד / נגד. מבנה כזה אינו הכרחי. ניתן לכתוב חיבורים גם במבנים אחרים.
בעד: ההורים אחראים לחינוך ילדיהם עד גיל 18. חשש מקנס יגביר פיקוח.
נגד: ההורים לא יכולים לפקח 24 שעות ביממה והם לא הגורם היחיד המשפיע.
מסקנה: אחריות הורית במקרה שבו התנהגות ההורה מעודדת את התנהגות הקטין, במקרה של הזנחה הורית, במקרים של עבירות חמורות או חוזרות. בכל מקרה, יש להפעיל קודם פתרונות אלטרנטיביים של הכוונה והכשרת הורים.

כתיבה:

פתיחה – הצגת הנושא.
לפי הצעת חוק שהוגשה לאחרונה, יוטל קנס כספי על הורים לקטינים שיישפטו ויימצאו אשמים בעבירות פליליות.

בעד – טיעוני תמיכה בחוק.
מצד אחד, הורים אחראים לחינוך ילדיהם הקטינים, ועבריינות הילדים היא לעיתים תוצאה של התרשלות ההורים בתפקידם זה. אם ההורים יחששו מקנס כספי, הם יגבירו את השליטה והפיקוח על מעשי ילדיהם ויביאו לירידה בשיעור העבריינות שלהם.

נגד – טיעונים המתנגדים לחוק.
מצד שני, ההורים אינם יכולים לפקח על ילדיהם 24 שעות ביממה. לא זו בלבד, אלא שישנם גורמים נוספים בסביבתו של הילד, מלבד ההורים, המשפיעים על התנהגותו: הסביבה החברתית, תשתית חינוך לקויה, היעדר משאבים כלכליים - כל אלה הם גורמים שהמדינה צריכה לטפל בהם. מעבר לאלה עולה השאלה האם הענשת ההורים אכן תביא לירידה בפשיעת ילדיהם?

סיכום + דעתי.
לדעתי, אין זה נכון לעשות שימוש בענישה פלילית של ההורים מבלי לספק שירותים חברתיים יעילים, שיאפשרו לשפר את התפקוד ההורי. במקום להאשים בדיעבד את ההורים בחוסר אחריות, עדיף לספק להם סיוע ותמיכה. לדעתי, יש מקום לענישה פלילית של ההורים רק במקרים שבהם התנהגות ההורה מעודדת את פשיעת ילדו, במקרה של הזנחה הורית ברורה או במקרים של עבירות חמורות או חוזרות.

וכך זה יראה:

לפי הצעת חוק שהוגשה לאחרונה, יוטל קנס כספי על הורים לקטינים שיישפטו ויימצאו אשמים בעבירות פליליות.

מצד אחד, הורים אחראים לחינוך ילדיהם הקטינים, ועבריינות הילדים היא לעיתים תוצאה של התרשלות ההורים בתפקידם זה. אם ההורים יחששו מקנס כספי, הם יגבירו את השליטה והפיקוח על מעשי ילדיהם ויביאו לירידה בשיעור העבריינות שלהם.

מצד שני, ההורים אינם יכולים לפקח על ילדיהם 24 שעות ביממה. לא זו בלבד, אלא שישנם גורמים נוספים בסביבתו של הילד, מלבד ההורים, המשפיעים על התנהגותו: הסביבה החברתית, תשתית חינוך לקויה, היעדר משאבים כלכליים - כל אלה הם גורמים שהמדינה צריכה לטפל בהם. מעבר לאלה עולה השאלה האם הענשת ההורים אכן תביא לירידה בפשיעת ילדיהם?

לדעתי, אין זה נכון לעשות שימוש בענישה פלילית של ההורים מבלי לספק שירותים חברתיים יעילים, שיאפשרו לשפר את התפקוד ההורי. במקום להאשים בדיעבד את ההורים בחוסר אחריות, עדיף לספק להם סיוע ותמיכה. לדעתי, יש מקום לענישה פלילית של ההורים רק במקרים שבהם התנהגות ההורה מעודדת את פשיעת ילדו, במקרה של הזנחה הורית ברורה או במקרים של עבירות חמורות או חוזרות.

שם עצם – מילה שתפקידה לציין מושג או עצם כלשהו – דומם, חי או צומח. דוגמאות: כִּסֵּא, כֶּלֶב, בְּרוֹש, אַחֲרָיוּת, מַיִם, הוּא.

פועל – מילה שתפקידה לציין פעולה, והיא נוטה לפי גוף, זמן, מספר ומין. דוגמאות: אָכַלְתִּי (צורת מדבר בזמן עבר), יַעַצְרוּ (צורת נסתרים בזמן עתיד).
הפועל יכול להופיע בצורה פעילה או בצורה סבילה:

• פעולה פעילה – פעולה שאנו יודעים מי עושה אותה. לדוגמה, במשפט "אסף פתח את הדלת" אנו יודעים כי אסף הוא מבצע הפעולה ו"פתח" הוא פועל בצורת פעיל.

• פעולה סבילה – פעולה שאיננו יודעים מי עשה אותה. לדוגמה, במשפט "הדלת נסגרה" איננו יודעים מי סגר את הדלת או האם היא נסגרה מעצמה. לפיכך, "נסגרה" הוא פועל בצורת סביל.

שם פועל – צורת היסוד של הפועל, מתחילה באות ל'. דוגמאות:לִשְׁמוֹר, לְבַלּוֹת, לֶאֱהוֹב, לַעֲצוֹר.

שם פעולה – מילה שמטרתה לציין על איזו פעולה מדובר. דוגמאות: שְׁמִירָה, בִּילוּי, אַהֲבָה, עֲצִירָה.

שם תואר – מילה הבאה לאחר שם העצם ומתארת אותו. דוגמאות: ילדה יפה, שולחן גדול, כיסא נמוך ועוד.

תואר הפועל – מתאר את הפעולה. משמש כמשלים או כלוואי לפועל. עונה לשאלה "איך התבצעה הפעולה". דוגמאות: הלך לאט (עונה לשאלה "איך הלך?"), שחה במהירות (עונה לשאלה "איך שחה"?).

תפקידן של מילות היחס הוא לקשר בין משפטים. מילות היחס, כשמן כן הן, מציינות את היחס בין הפועל לבין המילה או המילים המשלימות אותו. דוגמאות למילות יחס: ב־, ל־, כ־, מ־, אל, מן, אצל, את, של, בתוך, ליד, על, בשביל. ניתן להטות את מילות היחס: בי, אצלך וכדומה. כמו כן, ישנם פעלים המצריכים מילות יחס ספציפיות. מילים אלה נקראות "מילות יחס מוצרכות", כי הפועל הספציפי "צריך" מילת יחס ספציפית. לעיתים, לא ניתן לפתור שאלה ללא היכרות עם הצירוף הספציפי של הפועל ומילת היחס. התרגול המקיף בספר זה יסייע לכם ללמוד צמדים עיקריים בשפה. המלצה חמה – קראו ספרות עברית. בכל ספר קריאה ישנם אינספור צמדים כאלה.

דוגמאות:

פעלים המצריכים את מילת היחס "ב-": מהרהר, לוחם, מבחין, חושד, מקנא, מודה, מאמין, נלחם, מבקר.

פעלים המצריכים את מילת היחס "ל-": גורם, מחכה, אחראי, מקשיב, דואג, מקנא, מודה, מאמין, אומר.

פעלים המצריכים את מילת היחס "מ-": נעדר, עורק, נזהר, מוּנָע.

פעלים המצריכים את מילת היחס "על": חושב, משפיע, דורך, גובר, מרחם, סומך, משגיח.

פעלים המצריכים את מילת היחס "את": שוקל, מביא, עוזב, בונה, רואה, מבקש, שולח, מבקר, משלים.

פעלים המצריכים את מילת היחס "עם": משלים, נמנה.

שימו לב שישנם פעלים שיכולים להופיע בסמיכות ליותר ממילת יחס אחת. המשמעויות של שני הצירופים יהיו שונות. למשל: "משלים את" = מסיים משהו. לעומת זאת, "משלים עם" משמעו מקבל את הדבר.

מילות הקישור יוצרות קשר לוגי בין משפטים. תפקידן מכריע, שכן הן יכולות לשנות את משמעות המשפט כולו. יש להכיר את מילות הקישור העיקריות:

הוספה: כאשר חלקו האחד של המשפט מחזק ומוסיף על חלקו האחר. לדוגמה: ו..., בנוסף לכך, אף, כמו כן, וכן, גם, וגם, יתר על כן, יתרה מזאת, ואף, זאת ועוד, לא כל שכן, לא רק... אלא גם..., מלבד זאת, וכן, נוסף על כך, פרט ל..., מלבד, למעט, חוץ מ..., לבסוף, תחילה, למעלה מכך, ראשית, שנית, שוב, אך ורק, מעבר לכך

ניגוד: כאשר החלק האחד של המשפט מנוגד במשמעותו לחלק האחר. לדוגמה: אבל, אולם, אך, ברם, מחד גיסא, מאידך גיסא, מנגד, לא... אלא, ואילו, בניגוד ל..., בעוד ש..., בו בזמן ש..., בשונה מ..., לעומת זאת, לא... כי אם..., גם אם..., להפך, מצד אחד...., מצד שני..., למרות זאת, מול, עם זאת, אם כי, על אף, אף על פי ש..., אף ש..., אמנם... אך..., כנגד, אדרבה, לחילופין

השוואה: כאשר חלק אחד במשפט דומה לחלקו האחר. לדוגמה: בדומה ל..., כמו, כפי ש..., כשם ש..., במקביל ל..., בעוד ש, כאילו, כך גם, בהשוואה ל..., כמו, יחסית ל...

סיבה: כאשר חלקו האחד של המשפט מסביר מדוע חלקו האחר קרה. לדוגמה: כי, בגלל, בשל, שכן, עקב, הואיל ו..., היות ש..., כי, מאחר ש..., מכיוון ש..., כיוון ש..., מפני ש..., משום ש..., על שום ש... מחמת ה..., בגין ה..., בעטיו של, הודות ל..., בזכות, בעקבות, מפאת, בגין, עקב

תוצאה: כאשר חלקו האחד של המשפט עוסק בתוצאה שהתרחשה בעקבות חלקו האחר. לדוגמה: בעקבות זאת, עקב כך, כתוצאה מכך, אי לכך, כך ש..., לכן, לפיכך, מתוך כך, מכאן ש..., מכאן נובע ש..., הודות לכך, אפוא, בהתאם, נובע מכך, על כן, כך ש..., משום כך, מכיוון שכך

תכלית: כאשר חלקו האחד של המשפט מסביר את מטרת החלק האחר. לדוגמה: כדי ש..., בשביל, לשם, במטרה ל..., במגמה ל..., למען, כדי ש..., לתכלית זו. כשהמטרה היא למנוע: כדי שלא, פן, שמא

תנאי: כאשר חלקו האחד של המשפט מותנה בקיום חלקו האחר, או מסביר איזה תנאי לא קרה ולכן לא התרחש חלקו האחר. לדוגמה: מילות תנאי קיים: אם, במקרה ש..., בתנאי ש..., ובלבד ש..., אלא אם כן מילות תנאי בטל (היפותטי): אילו, לו, אילולא = אילו לא, אלמלא = אם לא, לולא = לו לא

ביאור: כאשר חלק אחד במשפט מבהיר את חלקו השני. לדוגמה: כלומר, זאת אומרת, דהיינו, רוצה לומר, הכוונה היא

הדגמה: כאשר חלקו האחד של המשפט מדגים וממחיש את חלקו האחר. לדוגמה: למשל, לדוגמה, כדוגמת, כגון, כך

זיקה: כאשר חלקו האחד של המשפט מתאר את חלקו האחר. לדוגמה: ש..., אשר, כי

לפי הכלל בעברית, צורות הריבוי בזכר היו צריכות להסתיים ב־Xים (מלך – מלכים) וצורות הריבוי בנקבה היו צריכות להסתיים ב־Xוֹת (נסיכה – נסיכות). אף על פי כן, השפה העברית עברה שינויים היסטוריים רבים וחוקיות זו אינה נשמרת. כך למשל, צורת הריבוי של שולחן (שם עצם זכרי) היא שולחנות ולא שולחנים. דוגמה נוספת היא המילה שנה (נקבה) שצורת הריבוי שלה היא שנים ולא שנות. לפיכך, גם כאן אין מנוס מללמוד בעל פה את צורות הריבוי יוצאות הדופן.

מעבר להיכרות עם כללי הבסיס, תרגול רב יעזור להכיר את צורות היחיד והרבים, השייכות, מילות היחס והפעלים על הטיותיהם וכן להכיר את אופי הבחינה. קדימה לעבודה.