יעל - שאלות לדוגמא

_____ חסימת הכבישים בבוקר, הגעתי לעבודה בזמן.

1. בשל

2. בזכות

3. כאשר

4. על אף

ישנו קשר של ניגוד בין חסימת הכבישים לבין העובדה שהגעתי לעבודה בזמן. את אופי הקשר עלינו להסיק מההקשר התוכני - לא סביר שחסימת הכבישים היא שגרמה לי להגיע לעבודה בזמן, כפי שעולה מתשובות 1 ו- 2. תשובה 3 יוצרת משפט שאינו תקני. תשובה 4 יוצרת את הקשר הרצוי - על אף חסימת הכבישים, הגעתי לעבודה בזמן.
התשובה הנכונה היא (4).

הילדים ישבו בשקט בחדר ו ______ שיעורי הבית.

1. שאלו

2. קיימו

3. הכינו

4. ערכו

המילה החסרה היא פועל אותו יכולים לבצע הילדים לשיעורי הבית. המילה היחידה המתאימה להקשר היא "הכינו", כלומר "עשו". "שאלו" לא מתאימה פה, כי אי אפשר לשאול שיעורי בית, ניתן לשאול על או בנושא שיעורי הבית. גם תשובות 2 ו-4 לא מתאימות: "קיימו פירושה "עשו שיתקיים" ו-"ערכו" פירושה "ארגנו" או "סידרו".
התשובה הנכונה היא (3).

מיכל יודעת היטב את החומר הנלמד.

1. מיכל מתמצאת בחומר הנלמד.

2. מיכל מלמדת את החומר.

3. מיכל כותבת את החומר הנלמד.

4. מיכל מסתפקת בחומר הנלמד.

"היטב" = באופן טוב, כראוי. כלומר, מיכל מכירה את החומר טוב. "מתמצאת" פירושה יודעת היטב. התשובה הנכונה היא 1.

אל תסיח את דעתו, זו משימה שדורשת ריכוז רב.

1. אל תדבר איתו.

2. עזור לו להתרכז במשימה.

3. אל תפריע לו להתרכז במשימה.

4. לצורך ביצוע המשימה דרושים אנשים רבים.

"מסיח את דעתו" = מפריע להתרכז. אל תסיח את דעתו = אל תפריע לו להתרכז. התשובה הנכונה היא 3.

תפיסת הצבע מתרחשת רק בתוך המוח שלנו. אם כך, איך יכול אדם לדעת שצבעו האדום של התות בו הוא צופה זהה לצבעו של התות כפי שהוא נתפס במוחו של חברו? איך הוא יודע שהחבר לא רואה תות ירוק ורק מכנה אותו "אדום"?

ידוע שלא כולם רואים צבע בדיוק באותו אופן. כך למשל, ישנם מבחנים המאתרים עיוורי צבעים. במבחנים אלה עיוורי הצבעים לא יזהו מספר הכתוב בתוך עיגול, הנבדל מסביבתו בצבע. עם זאת, ייתכן שיש אנשים שרואים צבע באופן שונה מאחרים מבלי שהדבר ישנה תוצאה של מבחן כזה או אחר.

הרעיון שהתודעה שלנו נפרדת מזו של חברנו אינו מובן מאליו. אנחנו לא נולדים עם ההבנה הזאת. מבחן "סאלי ואן" בוחן מתי לראשונה ילד מפתח אותה. במבחן מספרים לילד את הסיפור הבא: לסאלי ואן יש עוגיה. סאלי מניחה את העוגיה בקופסה ויוצאת מן החדר. אן לוקחת את העוגיה מהקופסה ושמה בסל. סאלי חוזרת לחדר. כעת שואלים את הילד איפה סאלי תחפש את העוגיה. מובן שהיא אמורה לחפש את העוגיה בקופסה, כי אין לה דרך לדעת שאן העבירה אותה לסל. אבל עד גיל 4 הילד יתעקש שסאלי תחפש את העוגיה בסל. מבחינתו, אם הוא יודע שהעוגיה בסל, גם סאלי יודעת זאת. הוא נכשל בהבנה שסאלי תופסת את המצב שאופן שיכול להיות שונה משלו.

אם כך, בתוך מוחנו אנחנו בודדים. אנחנו יכולים להסכים ששוקולד טעים, אבל אנחנו לא יכולים לחוות איך שוקולד "נטעם" אצל מישהו אחר. לעולם לא נדע אם האדום שלנו זהה, אבל לפחות אנחנו יכולים לתהות יחדיו לגבי זה.

בשורה 2 כתוב: "כפי שהוא נתפס במוחו של חברו". למי מתייחסת המילה 'הוא'?

1. לאדם

2. לחברו

3. לתות

זוהי שאלה מסוג "איתור שם העצם אליו מתייחס כינוי רומז". כפי שהסברנו, בשאלות אלונקרא את המשפט מתחילתו ונחפש את שם העצם המתאים לכינוי הרומז. המשפט: "אם כך, איך יכול אדם לדעת שצבעו האדום של התות בו הוא צופה זהה לצבעו של התות כפי שהוא נתפס במוחו של חברו?". נחפש שמות עצם המופיעים לפני המילה 'הוא'. שם העצם הקרוב ביותר הוא 'צבעו של התות'. ננסה להחליף את המילה 'הוא' במשפט במילים 'צבעו של התות' – "... איך יכול אדם לדעת שצבעו האדום של התות בו הוא צופה זהה לצבעו של התות כפי שצבעו של התות נתפס במוחו של חברו?" – האדם לא יוכל לדעת שהצבע נתפס בשני המוחות באופן זהה. התשובה הנכונה היא (4).

את המילה 'הנבדל' בשורה 5 ניתן להחליף במילה –

2. הריבוע

3. הדומה

4. המבדיל

זוהי שאלה מסוג אוצר מילים. כאמור, הדרך הטובה ביותר לפתור שאלות אלו היא להכיר את אוצר המילים. אם זיהינו את המילה – יופי. אם לא, ננסה להחליפה בכל אחת מהתשובות ונבחן האם מתקבל משפט הגיוני. כדאי לקרוא את כל הפסקה כדי להבין את הרעיון בכללותו. הפסקה מתחילה במשפט לפיו לא כולם רואים אותו דבר. כלומר – אנשים שונים זה מזה בראייה שלהם. בהמשך כתוב שבמבחנים שנערכים לעיוורי צבעים, הם לא מצליחים לזהות מספר. מה שמאפיין את המספר הזה – הוא נבדל מסביבתו. נבדוק את תשובה (1): "במבחנים אלה עיוורי הצבעים לא יזהו מספר הכתוב בתוך עיגול, השונה מסביבתו בצבע". המשפט הגיוני – למרות שהמספר שונה מהסביבה, עיוורי הצבעים לא מזהים אותו. זו התשובה הנכונה. תשובה (2) – "במבחנים אלה עיוורי הצבעים לא יזהו מספר הכתוב בתוך עיגול, הריבוע מסביבתו בצבע". התשובה יוצרת משפט לא הגיוני והיא מתבססת על אסוציאציה טבעית בין עיגול לריבוע. תשובה (3) – "במבחנים אלה עיוורי הצבעים לא יזהו מספר הכתוב בתוך עיגול, הדומה מסביבתו בצבע". ראשית, אחרי המילה "דומה" תבוא מילת היחס "ל-" ("הדומה לסביבתו" ולא "הדומה מסביבתו"). מבחינת המשמעות – מהפסקה ניתן להבין שהמבחן המדובר מטרתו להבחין בין עיוורי צבעים לאנשים בעלי ראייה תקינה. ברור שאם המספר דומה בצבעו לסביבתו לא יהיה ניתן לזהות אותו. הדבר לא מיוחד לעיוורי הצבעים. גם אנשים בעלי ראייה תקינה לא יזהו מספר כזה. התשובה נפסלת. תשובה (4) – "במבחנים אלה עיוורי הצבעים לא יזהו מספר הכתוב בתוך עיגול, המבדיל מסביבתו בצבע". אין משמעות לביטוי "... המבדיל מסביבתו בצבע". "מבדיל" משמעותו "מפריד" והוא יבוא במשפט בו מבצע הפעולה פועל על משהו או מישהו אחר. למשל כשמישהו מפריד בין שני דברים. המילה "נבדל" מצביעה על פעולה שנעשית על הדבר עצמו. המספר לא מפריד בין אחרים, אלא נפרד בעצמו מהסביבה. התשובה מתבססת על הדימיון הצלילי והתוכני בין המילה "נבדל" למילה "מבדיל" והיא נפסלת. התשובה הנכונה היא (1).

לפי הפיסקה השלישית, מדוע ילד בן 4 יתעקש שסאלי תחפש את העוגיה בסל?

1. כי הוא תופס את המצב באופן לקוי

2. כי הוא לא מבין שסאלי הניחה את העוגיה בקופסה

4. כי הוא חושב שלסאלי ואן יש שתי עוגיות נפרדות

זוהי שאלה מסוג הבנת הנקרא. עלינו להבין מה הסיבה להתנהגות זו של הילד. נקרא את הפיסקה כולה. הפיסקה מתחילה כך: "הרעיון שהתודעה שלנו נפרדת מזו של חברנו אינו מובן מאליו. אנחנו לא נולדים עם ההבנה הזאת. מבחן "סאלי אן" בוחן מתי לראשונה ילד מפתח אותה". כבר במשפט זה אנחנו מקבלים רמז עבה לפתרון – ילדים קטנים לא מבינים שהתודעות של שני אנשים נפרדות זו מזו. לאחר מכן מתואר המבחן ובסוף התיאור כתוב: "מובן שהיא אמורה לחפש את העוגיה בקופסה". כלומר, לפי תיאור המבחן סאלי אמורה לחפש בקופסה. אבל ילד עד גיל 4 חושב שהיא תחפש בסל. למה? "מבחינתו, אם הוא יודע שהעוגיה בסל, גם סאלי יודעת זאת". כלומר, הוא לא מבין שהתודעה שלו נפרדת מזו של סאלי.

תשובה (1) – לא מדובר על תפיסת מצב לקויה (= פגומה, פגועה). להיפך – התפיסות שלו ושל סאלי כנראה תקינות, אבל הילד לא מבין שהן שונות זו מזו.

תשובה (2) – לפי הנאמר בקטע, סופר לילד סיפור, אותו הוא הבין. הטעות שלו לא נובעת מאי-הבנת הסיפור.

תשובה (3) – "הוא נכשל בהבנה שסאלי תופסת את המצב שאופן שיכול להיות שונה משלו" – המשפט הזה הוא ניסוח אחר לרעיון שהילד לא מבין שהתודעה שלו נפרדת משל סאלי. זו התשובה הנכונה. תשובה (4) – כאמור, לפי הקטע הילד הבין את הסיפור, ורק במסקנות הוא טועה. התשובה נפסלת. התשובה הנכונה היא (3).

למי מתייחסת המילה 'שלו' בשורה 13?

1. למצב

3. לאופן התפיסה

4. לסאלי

זוהי שאלה מסוג הבנת השייכות מהקשר. גם כאן נקרא את המשפט במלואו ונחפש את שם העצם המתאים, מתוך שמות העצם שמופיעים לפני כינוי השייכות. "... אבל עד גיל 4 הילד יתעקש שסאלי תחפש את העוגיה בסל. מבחינתו, אם הוא יודע שהעוגיה בסל, גם סאלי יודעת זאת. "הוא נכשל בהבנה שסאלי תופסת את המצב שאופן שיכול להיות שונה משלו". נחפש שמות עצם המופיעים לפני המילה 'משלו'. המילה "הילד" מופיעה בתחילת המשפט הקודם ולאחריה היא "זוכה" להרבה התייחסויות – "מבחינתו", "אם הוא יודע", "הוא נכשל", "משלו" – כל אלה מתייחסים לילד. כעת, ננסה להחליף את המילה 'משלו' במשפט במילים 'של הילד' – " הוא נכשל בהבנה שסאלי תופסת את המצב שאופן שיכול להיות שונה משל הילד" – המשפט עילג, אולם המשמעות נכונה – הילד לא מבין שהמצב אצל סאלי יכול להיות שונה מהמצב אצלו. החלפת המילה 'משלו' בשאר התשובות תיצור משפטים לא הגיוניים.תשובה (1) – לא הגיוני שהמצב אצל סאלי שונה מהמצב אצל המצב. תשובה (3) – לא הגיוני שאופן התפיסה אצל סאלי שונה מאופן התפיסה אצל אופן התפיסה. תשובה (4) – לא הגיוני לומר שהמצב אצל סאלי שונה מהמצב אצל סאלי. התשובה הנכונה היא (2).

האם לדעתך החשש שמבטאים הורים באשר לקשיים הטכנולוגיים שהטלפון הנייד עלול להעמיד בפני הילדים מוצדק? כתבו 12-15 שורות בנושא.

אנו חיים בדור בו ילדים רבים מחזיקים ברשותם טלפונים ניידים כבר מגיל צעיר. לתופעה זו יתרונות רבים, אולם היא מלווה גם בחששות, בעיקר מקרב ההורים, הדואגים לשלומם של ילדיהם. לעובדה כי ילדים מחזיקים בבעלותם טלפונים ניידים יתרונות לא מבוטלים: הם זמינים יותר עבור ההורים הדואגים משום שאינם תמיד יודעים היכן הילדים נמצאים, יכולים לגשת בקלות למאגרי מידע ולהיות מעודכנים באופן מידי באשר לנעשה בכיתה אם החמיצו יום לימודים. עם זאת, אותה זמינות מידית של הילדים טומנת בחובה גם לא מעט חסרונות:  הם מחוברים כמעט תמיד לרשתות החברתיות, דבר אשר עלול לגרום להסחת דעת ולחשוף אותם לבריונות רשת, תופעה קשה אשר הולכת ומתפשטת עם הזמינות הטכנולוגית אשר הולכת וגדלה. בנוסף, הם הופכים לתלויים במאגרי המידע האלקטרוניים ועלולים שלא לטרוח לתור אחר מידע רלוונטי. לעניות דעתי, חששותיהם של ההורים מוצדקים, אולם יש לזכור כי לא ניתן לצעוד נגד הקדמה וקשה מאוד לחמוק ממנה. על כן, על ההורים מוטלת האחריות להיות מודעים לסכנות הטמונות בגישה המידית של הילדים לרשת האינטרנט ולהגביר את הפיקוח על הנעשה במכשיריהם הניידים האישיים של הילדים. כך למשל, ניתן לערוך עם הילדים הסכמים במסגרתם הילדים יאפשרו להורים לפקח על מעשיהם ובתמורה יוכלו להחזיק בבעלותם טלפון נייד אשר ימומן על ידי ההורים.